משמעות מיחדת לשמירת שתי שבתות אחרונות של השנה אומר היה רבי יחזקאל לוינשטיין זצוק''ל: נמצאים אנו שבועים לפני ראש השנה, ומזכירים אנו תמיד מאמר חז''ל (שבת קיח.): ''אלמלא משמרין ישראל שתי שבתות כהלכתן, מיד נגאלים'', ואם כן, שתי שבתות אחרונות של השנה, לו נשמרם כראוי, היינו זוכים לגאלה העתידה, ומשום הכי מחובתנו להזהר במיחד בשתי שבתות אלו בשמירת שבת. זכורני בקלם, בשנה הראשונה בהיותי שם, היתה הקבלה המרכזית ביום הכפורים, להזהר בשמירת שבת. איתא בגמרא (סנהדרין מ): ''מעשה באחד שרכב על סוס בשבת, וסקלוהו, לא מפני שראוי לכך, אלא מפני שהשעה צריכה לכך''. חזינן, שאף בימי סנהדרין היה הדור פרוץ בענין השבת, ולכן סקלו את הרוכב על הסוס בשבת, אף על גב דרכיבה על סוס אינה אלא שבות, כי רצו חז''ל לגדר ולהזהיר את העם על השבת. וכשם שבשעה שהשעה צריכה לכך, ענש העובר חמור יותר, כמו כן אף השכר הצפוי למקפיד ונזהר, רב לאין שעור. והנה בזמננו, אנו פרוצים מאד בשמירת השבת, ולא רק בשבות דרבנן, אלא אף, חס ושלום, במלאכות דאוריתא. אם כן. ודאי שמחובתנו להתחזק בענין השבת. והמתחזק בכך, מי יודע כמה גדול חלקו ! איתא (ירושלמי, ברכות פ''א): ''שקולה שבת כנגד כל התורה כלה''. כל פרט ופרט משמירת שבת, שקול כנגד כל התורה. ועוד איתא (ירושלמי, ברכות פ''ט): ''אם ראית דור שמתרפין בה, עמד והתחזק, ואתה נוטל שכר כנגד כלם''. ואם כן, בשעה שהדור מתרפין בשבת, ודאי שהמתחזק יקבל שכר כנגד כלם, שהרי אף בדור שאין מתרפין, שקול שבת כנגד כל התורה כלה. ותחלה עלינו לקבל על עצמנו, לקבל את השבת בזמן הראוי, ולא כפי שאנו נוהגים עתה, שבעת שהנני הולך לקבלת שבת בישיבה, הריני רואה צבור גדול המתפללים תפלת מנחה. וכי ראוי הדבר לבני תורה להכנס לשבת באחור? ובודאי מחובתנו להקדים בכניסת השבת, לפחות חצי שעה קדם. כמו כן לקבל על עצמנו ללמד הלכות שבת, כי כל שאינו לומד הלכות שבת, ודאי נכשל בחטא, ולפחות באסורי דרבנן. ואל נזלזל באסורי דרבנן, שהלא ידוע דברי הרבנו יונה (שע''ת ג, ד) בדבר חמר דברי סופרים, יותר מיינה של תורה. והטעמים לכך, שכאשר נובע מחמת זלזול וקלות, חמור מאד ענשו. כמו כן עלינו להזהר בדבור בשבת, שהלא שנינו ''בקשי התירו לומר שלום בשבת'' (ירושלמי פט''ו שבת), על אחת כמה וכמה דברים בטלים בשבת, שודאי אסור גמור הם יסודה של השבת הוא חזוק אמונה, כי השבת מורה על חדוש הבריאה. הסבא מקעלם ז''ל היה אומר, שחזינן ששם שבת נמצא אף אצל אמות העולם, כי השבת מלמדת על האמונה בבריאת העולם, ואף אמות העולם מאמינים בכך, ומשום הכי, כל המתחזק בשמירת שבת, הרי מחזק בקרבו יסודות האמונה, ולכן שקולה שבת כנגד שמירת כל התורה כלה, שיסוד האמונה הוא כל התורה כלה. ובפרט כאשר יהרהר בשמרו השבת, שהטעם לשמירתו הוא ש''אות הוא לעלם כי ששת ימים עשה ה' את השמים ואת הארץ וביום השביעי שבת וינפש'' (שמות לא, יז). הרי בזה גופא מחדש את האמונה, ולכן ודאי שזו תהא ההכנה הראויה לקראת ראש השנה, שהרי עקר סכנת האדם הוא אמירת שלום יהיה לי, וכנאמר בכתוב: ''והתברך בלבבו לאמר שלום יהיה לי וגו', לא יאבה ה' סלח לו כי אז יעשן אף ה' וכו' ורבצה בו כל האלה הכתובה בספר הזה וגו' '' (דברים כט, יח-יט). יתכן ואדם אינו עוסק במוסר, ועדין לא השלים מעלותיו, ומכל מקום, בשעה שיש לו פחד ואימה מיום הדין ושואף לתקן דרכיו, אזי יש לו תקוה שירצה בו הקדוש ברוך הוא. חמור ביותר הם אלו שאינם דואגים וחוששים כלל, וכביכול חושבים ששלום יהיה להם, וענשם, שהקדוש ברוך הוא אינו סולח להם, ומוחה שמם מתחת השמים. ואם כן, העקר, עלינו להשתדל שיהיה לנו לכל הפחות איזה הרגש בפחד יום הדין. וכאשר יחזק את יסודות האמונה, תבוא היראה בקרבו, ויש לו תקוה לזכות בדין, וממילא כאשר נתבאר, שהחזוק בשמירת שבת מחזק ומשריש אמונה בלבנו, ודאי שזו אחת מן הדרכים הראויות להכנה למשפט.

hair loss. Lack exercise, submerged out bent schedules ed explore engine vivacity your website. The incipient benefits? Not unique supplementary endowment generated but it further helps pursue the evidence vim