האדם מתאים את מעשיו עם מצפונו, השונה בחטאו - המית את מצפונו באור הדברים: האדם נברא עם רגשות פנימיים, אשר נקראים בשם ''מצפון'', דהינו, שמבצע את מעשיו על פי מצפונו, וכשהאדם נכשל בחטא, הרי המצפון זועק מתוך פנימיותו של האדם לתקן את חטאיו, לשוב בתשובה, ולהתאים את מעשיו עם פנימיותו. ברם, כמובן שצריך אזן שומעת לשמע את זעקת המצפון. האדם גם עלול להתעלם ולהשתיק את זעקת המצפון, אבל על כל פנים, בפעם הראשונה שאדם נכשל בחטא, הרי מצפונו תובע וזועק, ומיסר אותו לשוב בתשובה. אמנם, כשהאדם באמת התעלם מזעקת המצפון, שוב אינו מרגיש את המצפון המיסרו ומעוררו לשוב בתשובה, ואדרבה, שב הוא אל חטאיו בשנית, אזי החטא בפעם השניה המית את המצפון. מעתה המצפון איננו זועק ומעורר, המצפון כבר איננו תובע אותו הוא כבר מת! לאחר שנכשל ובאה עליו פרענות ראשונה, נאמר בגמרא שהובאה לעיל: ''לא הרגיש לסוף מוכר שדותיו'', כלומר, שלא הרגיש לשמע את זעקת המצפון המעוררו ומיסרו לשוב בתשובה, לסוף נאלץ למכר שדותיו. ברם, כשהמצפון חי עדין בפנימיותו, יש עדין תקוה לתקון שתבוא מתוך פנימיותו, בכך שאזנו תהיה כרויה לשמע ולהתעורר ולשוב בתשובה, להתאים את מעשיו עם פנימיותו, ועדין לא אבדה תקוה. אבל אחרי שהוסיף לחטא, ובאה עליו פרענות שניה השונה בחטאו החטא נעשה לו כהתר ממש, מעתה אינו יכול שוב לשמע כבר את זעקת המצפון. המצפון הזועק מתוך פנימיותו של אדם להניאו ממעשיו, להביאו להרהור תשובה כבר מת '. איננו מסגל להרגיש שמעשיו אינם תואמים עם רגשותיו הפגימיות. האפשרות היחידה היא ''לא באת לידו, עד שיקבל עוד פרענות'', דהינו, אולי יבוא לידו התעוררות מבחוץ על ידי הענשים והיסורים לשוב בתשובה, מתוך חמרת הפרעניות והיסורים שיזעזעו אותו ויביאוהו להרהור תשובה.

הכנה לשבת - ספרי - חנות ספרי קודש