If a blue-mood has you turning to comfort food, be sure to grab something containing Vitamin B6-it's mood-boosting benefits are worth learning about!

הכנת ה ''אלול'' אצל רבי יצחק בלאזר זצוק''ל / עבדות בספר ''תנועת המוסר'' (ח''ב עמ' 232) מספר על הגאון רבי יצחק בלאזר, על דבריו בדבר הצרך בהכנה בחדש אלול לקראת הימים הנוראים שבהם היו משתקפים גם הנהגותיו בחדש זה. וכה מספר: בעקר התגלתה עבודתו ביראה בחדש אלול ובימים הנוראים. בימים אלה קבע לו סדר חיים אחר. במשך ימי שבתו בקובנא, היה נוהג מראש חדש אלול עד למחרת יום הכפורים לצאת את ביתו ולהתבודד במקומות מיחדים. מקומות התבודדותו היו: מעון הקיץ שלו בהר פטרובקה שבעיר קובנא, בית המדרש ''הלוית המת'' שבסלבודקה, עלית ביתו של ר' שרגא באלקסוט שעל יד קובנא, ועוד. לפעמים היה מסתגר באחד החדרים שבביתו. במשך ימי ההתבודדות היה פורש מכל עניני העולם, לא היה מדבר דברי חלין, ועוסק רק בעניני תורה ומוסר. תלמידיו והנוהרים אחריו היו באים למקומות התבודדותו בזמנים קבועים, והוא היה מרצה לפניהם שיחות מוסר ודברי התעוררות. את מנהגו זה לא לדבר דברי חלין בחדש אלול שמר כל ימיו, ולא הפר אותו בשום מקרה שבעולם. אם ארע מקרה של הכרח, היה רושם את דבריו בכתב. פעם בקר אותו הרידב''ז, רבה של סלוצק, בענין תכוף, ורשם לו רבי יצחק בלאזר: ''גדר גדרתי ולא אוכל לשנות, '' ולא דבר אתו. קרה שנולדה לו בת בחדש אלול. רבי יצחק בקר את אשתו היולדת ואמר לה רק את המלים ''מזל טוב''. לאחר זה היה מבקרה יום יום, אבל היה מדבר אתה רק ברמזים. פעם יצא לו באחד מחדשי אלול לנסע בלוית אשתו לגרמניה לשאל ברופאים. הם ערכו בקור אצל פרופסור ידוע בקשר למחלתו, אבל רבי יצחק שמר על מנהגו ולא הוציא הגה מפיו. הפרופסור חשב אותו לאלם, והביע לפני הרבנית את השתתפותו בצערה, שאשה צעירה ויפה כמותה נפל בגורלה להנשא לבעל זקן ואלם (רבי יצחק בלאזר כבר היה אז בגיל הזקנה, ואשתו זו היתה השניה, וגלה כבת שלושים). רבי יצחק חיך ולא השיב כלום. פעם שהה בחדשי הקיץ בעיר החוף ''ליבוי'' לשם רחיצה בים הבלטי, כפי פקדת הרופאים עליו, ושהה שם עד מחצית חדש אלול. בידעו שבשעת צאתו את המקום לא יוכל להפרד ממכריו, הקדים בראש חדש אלול ונפרד מכל אחד. בשנותיו האחרונות, בימי שבתו בירושלים, חלה במחלה קשה ונאלץ דוקא בחדש אלול לנסע לעיר וינא לשם נתוח. רבי יצחק חשש שבגלל מחלתו ונתוחו יהיה מכרח לעבר על מנהגו, ולפני צאתו את העיר כנס שלשה תלמידי חכמים שהתירו לו את נדרו. אולם עלה בידו לעמד על מנהגו, ובמשך הזמן לא הוציא מלה. בהיותו בוינה בקרו אצלו נכבדי העיר ובתוכם רם העדה, ר' ישעיה פירשט, אבל הוא לא פתח את פיו ונהל את שיחותיו בעזרת פתקאות. בימים אלה היה מתעטף ביראה ובקדשה וחרדת אלקים היתה נופלת עליו. יש שהיו מוצאים אותו כשהוא רועד ממש מאימת הדין. אמרו: מי שלא ראה את רבי יצחק בלאזר בימים הנוראים, לא ראה יראה מימיו. את רב זמנו היה מבלה בלמוד המוסר. תפלתו ב מן זה היתה מזעזעת. הוא היה משתפך בבכיה חרישית, וכל השומע היה נרעד. גם שיחותיו המוסריות באותו חדש היו נלהבות יותר. בימי התבודדותו בסלבודקה היה מטיף את שיחותיו בישיבה, שהיתה מתמלאת בחדשי אלול גם מרבני הסביבה ומתלמידים לשעבר. פעם אחת בשבוע היה מטיף דברי התעוררות, ופעם אחת שיחה עמקה בהלכות תשובה על פי מקורות הראשונים. מלבד זה, היה מרצה בשבתות בין השמשות שיחה כללית שהשתתפו בה גם ''בעלי בתים''. בשיחה זו היה עומד בעקר על עמק הדין ועל שכר וענש. כל שיחותיו היו מזעזעות את השומעים ומעוררות לבכי. תכן שיחותיו היה שונה; בחדש אלול היה מרצה לרב על התרחקות מעברות ועל רבוי בעשית מצות, כי, כידוע, שוקלים בימי הדין את מעשי בני האדם. בעשרת ימי תשובה היה נראה יותר שמח ופניו היו צוהלות, כאלו יש לו בטחון שיעבר את הדין בשלום. וגם אז, כפי שמספרים, יש שהיה קופץ באמצע הלילה ממטתו ומשתפך בלמוד מוסר נלהב. ביום הכפורים היה נרעש מאד וכלו אומר חרדה והתרגשות סוערת. הוא היה מטיף ביום זה הרבה שיחות. בליל יום הכפורים לבד היה דורש ארבע שיחות; אחת אחרי ''כל נדרי'' ושלש בשעת אמירת ''שמע קולנו'' פעם אחת לפני הפסוק ''שמע קולנו'', פעם לפני ''השיבנו'', ופעם לפני ''אל תשליכנו מלפניך''. התכן של כל שיחה היה שונה, מתאים לענין שעמדו בו. ובכל פעם היה מסים סקריאת אותו פסוק בהתלהבות עצומה עם כל הקהל. בשעת תפלות מוסף ונעילה היתה השתפכותו הנפשית עוברת כל גבול. למחרת יום הכפורים, לאחר גמר עבודה זו, היה שב לביתו. * ובספר ''ובכן צדיקים'' (עמ' יח) מביא הגר''ש דבליצקי שליט ''א: במשך חדש אלול היה הגאון רבי יצחק בלאזר זצ''ל רגיל להתפלל מנחה ב''בית המוסר'' שבקובנא, ובגמרו להתפלל, היו מוצאים בכל פעם על מקום עמדו כנחל דמעות ממש. ומביא שם עוד בשם הגר''י מסקין שספר: ''בעת שלמדתי בישיבת סלבודקה, הייתי זוכה לשמע דרשות מהגאונים והצדיקים ר' יצחק בלאזר זצ''ל ור' נפתלי אמסטרדם זצ''ל מראש חדש אלול עד אחר יום הכפורים, והיו בוכים בדמעות הנגרות ארצה מאין הפוגות בדרשותיהם ובתפלותיהם''. * הגאון ר' יצחק בלאזר זצ''ל היה רגיל לומר: כאשר אנו מתבוננים בעבדה שחז''ל נזקקו להכנה של חדש שלם לקראת יום הדין, יכולים אנו ללמד בקל וחמר איזה ''אלול'' דרוש לנו. ''אלול'' שלנו היה צריך להתחיל לפי זה לכל הפחות מחדש שבט ! דברים אלה יאים להגאון ר' יצחק בלאזר שידע והבין מהו ראש השנה, וגם השכיל להבין את סוד ה''אלול'' אשר באמצעותו אפשר לזכות ליום הדין כראוי. אף על פי שמהותם של הימים האלה הנם הכנה גרידא, מכל מקום, כל יום ויום הנו בעל מעלה לכשעצמו, ואלו לא באנו אלא בשבילו לחוד דינו. מי שמתיחס בכבד ראש לימי אלול, מעיד על עצמו שיש לו ידיעה והבנה בעצם קדשת היום ''כי הוא נורא ואים''. כי רק ידיעה זו הביאתו לנצל את הימים האלה כהכנה ליום הדין, ובלעדיהם אי אפשר להכנס ליום הדין ולזכות בו. (לקח טוב)