Vitamins, Pills, Issues, Weigh-In Days

מעלה נפלאה למקדים להתעורר בחדש אלול בספר ''תורת יצחק'' (להגרי''א ולדשיין זצ''ל, עמ' קצו) מביא דברי התעוררות לקראת הימים הנוראים (הובא בלקח טוב): במדרש מובא: ''משל לכת של לסטים שחבשם המלך בבית האסורים, וחתרו מחתרת, פרצו ויעברו, ונשאר אחד מהם. בא שר בית הסהר וראה מחתרת חתורה והאיש ההוא עודנו עצור. ויך אותו במטהו ואמר לו: קשה יום, הלא המחתרת חתורה לפניך, ואיך לא מהרת המלט על נפשך?! '' (קהלת רבה, ע''פ שערי תשובה לרבנו יונה א, ב) בריחת הלסטים מבית הסהר היא הוכחה שהם ראו את ישיבתם בבית הסהר כענש, ולכן ברחו משם. אי לכך יש לקוות, שמעתה ואילך ייטיבו דרכם מפחד שמא יגזר עליהם המלו פעם נוספת ענש כזה. לעמת זאת, האסיר שהמחתרת חתורה לפניו ואינו מנצלה לבריחה, בודאי אינו רואה את הישיבה בבית הסהר כענש. ועל כן, גם אם יוסיף לשבת שם לא ישוב מחטאו, לכן אין בררה אלא להוסיף לו יסורים. זוהי הסבה מדוע הכהו שר בית הסהר על קדקדו; אולי תשפיע עליו תוספת היסורים, ואולי אז ישוב בתשובה. הוא הדין לדידן. אם האדם מתעורר לשוב מחטאיו בחדש אלול, הרי ה סימן לכו, שדי בעצם הימים כדי להפחידו ולגרם שיחחרט על העבר, אבל אם יחלפו ימי אלול היקרים, והמחתרת חתורה לפניו והוא לא התעורר להרהר בתשובה, הרי זה סימן מבהק שפחד הדין רחוק עדין מלבו. אז יצטרך ה' יתברך לגזר עליו, חס וחלילה, יסורים גופניים כדי לעוררו מתרדמתו, כמו שנאמר (ישעיה כח, כב): ''ועתה אל תתלוצצו פן יחזקו מוסריכם''. האדם צריך לתבע מעצמו בימים אלה: הרי המחתרת חתורה לפניך ! אם לא יחוש לבחר כהלכה ולנצל את המחתרת שלפניו ולמלט את נפשו, עליו לחשש שמא יאלצוהו משמים לשום על ידי יסורים קשים. על כן עלינו להתפלל על התעוררות רגשי הלב: ''לב טהור ברא לי אלקים, ורוח נכון חדש בקרבי''. * עבדה היתה בעירנו, שנפלה דלקה בבית אחד באמצע הלילה. בני הבית התעוררו ונסו על נפשם. כאשר התרחקו מהבית, נזכרה אם המשפחה ששכחו להעיר ילדה אחת, ושבה להעירה. כאשר קרבה אל הבית, ראתה שהבית אפוף להבות והכניסה אליו אינה אפשרית. נגשה האם אל החלון, וקראה לילדה בקול גדול. הילדה התעוררה מקול צעקת האם, פקחה את עיניה, אך מאחר שהיתה רדומה, לא הבינה את חמרת המצב ואמרה שחפצה להמשיך לישון. האם הנרגשת המשיכה לנסות להעירה, אך היא השיבה: הניחי לי להמשיך לישון. בין כה ובין כה גברה האש, והילדה נשרפה חיים, רחמנא לצלן. ספור מעין זה חוזר על עצמו מדי שנה אצל כל אחד ואחד מאתנו. הנה באים ימי אלול, החדש שלפני יום הדין בוער כאש, כמו שנאמר (מלאכי ג, יט): ''כי הנה היום בא בער כתנור''. ביום זה שוקלים כל מעשי האדם, קלות כחמורות, והסכנה גדולה עד מאד. והאדם נרדם בתרדמת הבלי הזמן ואינו עושה שום הכנה לקראת יום זה. והרי יתברו ברב רחמיו נתן בלב חז''ל שיתקנו לתקע בשופר בכל יום, כמו שאמר הרמב''ם: ''עורו ישנים משנתכם ונרדמים הקיצו מתרדמתכם, אלו השוגים כל ימיהם בהבלי הזמן ''. אלו היה אדם מעלה בדעתו כמה רחמים יש בתקנה זו, היה מתעורר בודאי מתרדמתו ומכין עצמו להתקרב אל גדרי התשובה. אך האדם שרוי בתרדמה ומתנהג כמם הילדה בספור הנ''ל, שאמרה הניחו לי, חפצה אני לישון. בין כה וכה יחלפו הימים, ויום הדין הנה הוא בא, והסכנה עצומה מאד ! על כן צריכים אנו לעורר את עצמנו לעבודת ההכנה. הבה נתפלל לה' שיתן לנו את ההרגש הנכון לשוב אליו, כמו שאמר הכתוב: ''השיבנו ה' אליך ונשובה, חדש ימינו כקדם''.