התבוננות בהנהגת ''מדה כנגד מדה'', כעצה לחרדת הדין עוד שם: הערה נוספת יש בענין המשפט. איתא בחז''ל (מדרש פ' בא): ''פלס ומאזני משפט לה' '' הכל יודעים ומבינים שיש משפט בעולם, אבל באמת אין זו ההבנה הנכונה. צריכים אנו לידע, כי המשפט הוא משפט ה', ומשפטי ה' הם סוג משפט אחר לגמרי. ומבארים חז''ל, וכן מצינו במשה ושמואל, שנאמר (תהלים צט, ו): ''משה ואהרן בכהניו ושמואל בקראי שמו''. משה היה נכנס ובא אצל המקום, לשמע את הדבור, ואצל שמואל היה הקדוש ברוך הוא בא, ולמה כן? אמר הקדוש ברוך הוא: בדין ובצדקה אני בא עם האדם. משה רבנו היה יושב, ומי שיש לו דין, היה בא אצלו ונדון, שנאמר (שמות יח, יג): ''וישב משה לשפט את העם''. אבל שמואל היה טורח בכל מדינה ומדינה ושופט, שנאמר (שמואל א' ז, ט): ''והלך מדי שנה בשנה''. אמר הקדוש ברוך הוא: משה, שיושב במקום אחד יבוא אצלי, ושמואל, שהיה הולך לשפט את העם, אני הולך אצלו, לקים מה שנאמר (משלי טז, יא): ''ומאזני משפט לה' ''. והדברים נוראים ! דבודאי לא היה חטא ותביעה אצל משה רבנו, שהרי כל העם היה במקום אחד במדבר, ולא היה שיך שיהיה בצורה אחרת, אבל כן הוא המשפט: כפי המציאות שהיה, כן הוא נדון. וכיון שבפעל היה משה יושב ודן את העם, לכך אף משפט ה' עמו היה בצורה זו. וזה שנאמר: משפט ה', שרק ה' יתברך הוא השופט משפט, שהאדם זוכה ומקבל לפי מציאות הנהגתו. ועין שם עוד בחז''ל. וכן מצינו ביהודה, על שהציל שלשה נפשות מן האש, שאמר: צדקה ממני, לכן נצלו בניו מן האש: חנניה, מישאל ועזריה. ראו עד היכן כח המשפט, אף לאחר אלף שנים מקבלים שכר עבור המעשה. ואף על גב שהיה מחיב יהודה לומר צדקה ממני, ובלאו הכי היה חוטא, מכל מקום, כיון שלמעשה נצלו על ידו שלשה נפשות, לכן קבל על זה שכרו, שנצלו בזכותו שלשה נפשות, כי כל מעשה שנעשה, מכרח לצאת ממנו או שכר או ענש. ועוד שם בח ''ל, וכן אתה מוצא במצרים, שהיו משעבדים בישראל שמונים שנה, והיה המצרי הולו במדבר, ותופס איל או צבי ושוחטו, ושופת על הסיר ומבשל ואוכל, וישראל היו רואים ולא טועמים, שנאמר (שמות טז, ג): ''בשבתנו על סיר הבשר, באכלנו לחם לשבע''. אמר הקדוש ברוך הוא: אתם צערתם את בני, שהייתם אוכלים ולא נותנים להם, אף אני עושה כן ששוחטים ישראל את הצאן ואוכלים, ואתם נמאסים. כמה הוא נורא משפט הקדוש ברוך הוא, שבזמן השעבוד הגדול, שהיו משעבדים את ישראל בפרך, ועל זה שפטם הקדוש- ברוך הוא וקבלו את ענשם, מכל מקום, לא ותר הקדוש ברוך הוא אף על צער מועט זה שגרמו לישראל, לראותם אוכלים והם לא טועמים, ואף על זה נענשו. כן הוא משפט ה', דקדוק הדין עד חוט השערה, ממש עד ללא תכלית. והינו נמי ''פלס מאזני משפט לה' '', משפט השונה מכל הבנתנו במשפט, אלא הוא משפט ה', דקדוק עד אין תכלית כן חיבת להיות הבנתנו במשפט. וזו צריכה להיות המחשבה ובקשת התשובה על כל פרט ופרט. לדוגמה, בשעה שאדם ישב ודבר לשון הרע ורכילות, כשיבוא למשפט, יעשו עמו חשבון על כל מלה ומלה, ואף על בטול תורה באותה שעה שדבר דברים האסורים, יבוא במשפט. לו היינו מבינים מהות המשפט בדרך זו, בודאי שהיתה יראה ואימה שוכנת בנו, והיא צריכה להיות אחת הסבות שתביא את המסובב, והוא העבודה ליום הדין.