העבודה המעשית בחדש אלול שלשה ''ועדים'' שנכתבו בספר ''עלי שור'' (ח''ב עמ' תכט) להגאון ר' שלמה וולבה שליט''א, ואלו תמציתם: ראש השנה הוא יום התחדשות מלכותו יתברך בעולם. ביום זה אנו מוצאים את עצמנו בעולם מחדש, ואנו מכתירים בו את הבורא למלך. כיצד נתכונן להכתרה זו? הבה נתבונן, היכן יש לנו בכל יום ענין ומצוה של קבלת על מלכות שמים? בקריאת שמע ! נמצא, שזהו המקום הראשון להכנה, לעשות עבודה רבה מקריאת שמע. (כיצד מתלמדים לקבל עול מלכות שמים בקריאת שמע, התבאר באריכות ב ''עלי שור'' ח''ב שער ג פרק ג) מי שהתלמד פעם יעשה באלול חזרה. מי שעדין לא עשה עבודה מקריאת שמע יתלמד בזה באלול עד כמה שיוכל, כי עבודה גדולה היא, ובאלול הזמן קצר והמלאכה מרבה. * כל התפלות בראש השנה הן בענין גלוי מלכותו יתברך בעולם בימות המשיח, יש אפוא להתכונן, להתאוות ולהתגעגע להתגלות זו. מקום העבודה לזה בעבודתנו היום יומית הוא בענית ''אמן יהא שמיה רבא''. הגמרא אומרת (שבת קיט.): אמר ריש לקיש: כל העונה אמן יהא שמיה רבא בכל כחו, פותחין לו שערי גן עדן. ופרשו רש''י ותוספות, שבכל כחו, הינו בכל כונתו ובקול רם. והענין בזה, זוהי תפלה שיהא שמו הגדול מברך. כי כל זמן שכח הרע נמצא בעולם, אין מלכות שמים גלויה, לא בהשגה שהיא שמו יתברך, ולא בהשגחה שהיא כסאו. וזה מה שאמרו על הפסוק ''כי יד על כס יה, מלחמה לה' בעמלק'' שכל זמן שעמלק קים, אין השם קים ואין הכסא שלם. על זה מתפללים אנו בקדיש, שיהא שמו יתברך שלם, ושתהא השפעתו גדולה והולכת בכל העולמות. לעמקה של תפלה זו, אי אפשר לרדת ברפיון, היא דורשת את כל כונת הלב. גם אפן אמירתה צריך להיות בסערה של קול רם. מי שמתלמד בזה, ''פותחין לו שערי גן עדן''. ועין במהרש''א המדיק מהלשון שכל שערי גן עדן פתוחים לפניו. אפלו מי שמקדש עצמו מאד לכון בכל ערכי גופו לשם שמים עדין אינו יכול להיות בטוח, שמא בכל זאת הנאת הגוף תופסת אצלו מקום, ואלו התענוג האמתי, שהוא הוא ענין גן עדן, ממנו והלאה. וכאן הראו לנו חז''ל איך לפרץ הדרך לפתיחת שערי גן עדן כדי שנוכל לקבל לכל הפחות השגה מ''דרך עץ החיים'' של מלכות שמים בגלוי גמור. זוהי ענית ''אמן יהא שמיה רבא''. גם בזה נתלמד לכל הפחות פעמים בכל יום: בקדיש שלפני ''ברכו'' בבקר, ובקדיש שלפני שמונה עשרה בערב, ואולי גם בקדיש שלפני שמונה עשרה במנחה. * כלל גדול הוא בהנהגת ה' עם ישראל: כל ההנהגה העליונה תלויה במעשים שלנו ! חז''ל אומרים: מהו ''אהיה אשר אהיה'' כשם שאתה הווה עמי, כך אני הווה עמך. אם פותחין את ידיהן ועושין צדקה, אף אני אפתח את ידי, שנאמר (דברים כח, יב): ''יפתח ה' לך את אוצרו הטוב''. ואם אינן פותחין את ידיהן, מה כתוב שם (איוב יב, טו): ''הן יעצר במים ויבשו'' (מובא ברמב''ן שמות ג, יג). גם בדין מצאנו הנהגה זו: אמר רבא, כל המעביר על מדותיו מעבירין לו על כל פשעיו, שנאמר: ''נשא עון ועבר על פשע'' למי נושא עון? למי שעובר על פשע (ראש השנה יז.). וברש''י שם: המעביר על מדותיו שאיננו מדקדק למדד מדה למצערין אותו ומניח מדותיו והולך לו מעבירין לו על כל פשעיו אין מדת הדין מדקדקת אחריו והולכת. דברים אלה מהוים פתח תקוה נכבד מאד לקראת יום הדין, כי מה נעשה עם רב פשעינו אם ידקדקו עמנו בדין ! גלו לנו חז''ל, כי גם זה תלוי בהנהגה שלנו, כי מתנהגים עמנו בדין כפי שאנחנו מתנהגים עם אחרים. אם אנחנו מעבירים על מדותינו ואיננו מדקיקים עם בני אדם שצערו אוחנו לא ידקדקו גם עמנו בדין ! דבר זה מחיב זהירות עצומה במדות דוקא, בהכנה ליום הדין ובימי הדין עצמם. עלינו להתלמד בזהירות מכעס וקפידא בימים אלה. אם אנו אומרים ''כי אתה סלחן לישראל ומחלן לשבטי ישורון'', גם האדם האומר זאת צריך להיות סלחן ומחלן! הרי שעצם הדין מחיב חזוק עצום במדות טובות. ולא די בזה גם קבלת מלכות שמים מחיבת מדות! וכך אמרו חז''ל בספרי פרשת ''וזאת הברכה'': ''ויהי בישרון מלך'' כשישראל שוין בעצה אחת מלמטה שמו הגדול משתבח מלמעלה, שנאמר: ''ויהי בישרון מלך'', אימתי? ''בהתאסף ראשי עם''. ''יחד שבטי ישראל'' כשהם עשויים אגדה אחת ולא כשהם עשויים אגדות אגדות. למדנו כאן, שאין מלך בלא עם, ואין עם בלי אחדות, ואי אפשר לגשת ל''אבינו מלכנו'' כשיש פרוד לבבות בינינו. דבר זה מטיל עלינו חיוב נורא להתחזק באהבת הבריות ורדיפת שלום לקראת יום הדין. מובא בספרים בשם האר''י ז''ל, שיש לקבל על עצמו מצות ''ואהבת לרעך כמוך'' לפני כל תפלת שחרית, כי אם אין לאדם אהבת הבריות, אין תפלתו עולה לרצון לפני הבורא. מובא גם בספרים, שטעם המנהג לפנות אנה ואנה בעת אמירת ''נקדש את שמך בעולם'', הוא כדי לבדק אם אנו אוהבים את הנמצאים עמנו בבית הכנסת. כי גם המלאכים המקדישים את שמו בשמי מרום עושים זאת מתוך שלום ואחדות. ומכאן נלמד, שאם בכל תפלה ובכל קדשה דרושה אחדות בראש השנה על אחת כמה וכמה. נמצא, שמדות טובות הן לא רק פתח תקוה בשבילנו כדי לזכות בדין, אלא גם קבלת מלכות שמים לא תתכן בלעדיהן. לפיכך הכרח כפול הוא להתאמץ בחדש אלול להתנהג בכל מדה טובה ולרחק את הכעס והקפידא, השנאה והקנאה בתכלית הרחוק, ומן הראוי הוא, שנקבל על עצמנו לפני תפלת שחרית אהבת הבריות ולהיות מעבירים על מדותינו. בכל הענינים המעשיים הדרושים לנו בימי הרצון, יתכן שאין חדש אלול הזמן להתלמדות כמו שאנו רגילים בכל עניני העבודה. ההתלמדות היא דרכנו בכל השנה, אך באלול, הימים מכריחים התנהגות במדות טובות כל כך, עד שהזהירות בזה צריכה להתפשט על כל היום ועל כל מצב. אטו מלתא זוטרתא היא, שאנו הולכים לקראת יום הדין הנורא? (לקח טוב)