|
מחשבות האדם והרגשיו תלויים ברצונו
התשובה לכך נעוצה בתכונה הקימת באדם, שתקוותיו, מחשבותיו ודמיונותיו בנויים על רצונו. דבר שהוא חפץ בו, מציר הוא בדמיונו כמציאות ודאית וכעבדה קימת, ואלו דברים שאינו רוצה בהם, מתנהג כאלו אינם קימים.
נביא כמה דוגמאות מן החיים ליסוד זה: אדם הרוצה משהו, מתכנן תכניות ''נפלאות'' לבצע את רצונו, ובטוח בהצלחתן, ואלו השומעים את דבריו, לועגים לו שהוא בעל דמיון ואינו מציאותי, הוא אינו מבין מדוע לועגים לו, והלא בודאי יצליח, והם תמהים: איך אדם בר דעת מתיחס לדמיונות, באותה מדה של חשיבות כמו למציאות קימת. [עני בא לעשיר, ומציע לו שתפות בעסקה מבטיחה, שבודאי תביא לשניהם רוחים נאים, והעשיר מתיחס לדבריו בהטול, ורואה בהם חלומות והזיות בהקיץ.] מבט דמיוני זה, הוא תוצאה מהרצון להצליח.
הטובע בים נאחז אפלו כקש כדי להנצל, וזאת מפני שרוצה להנצל, לכן נדמה לו הקש כעמוד ברזל וכמשענת ח קה להצלתו. וכן לפעמים רואים אנשים, שבחיי היום-יום שלהם, רחוקים מאמונה בה' יתברך, וכאשר מתרגשת עליהם צרה, ואינם מוצאים דרך טבעית לסלקה מעליהם, פתאם הם מאמינים בנסים, ומצפים להתרחשותם, ובאמת לא נהפכו למאמינים בה' יתברך וחסדיו, אלא מכיון שרוצים בישועה, מחכים לנס, אך לאחר שעברה הצרה, שוב אינם מאמינים ביכלת ה' יתברך ונפלאותיו.
וכך שמעתי מעשה בחולה חילוני לגמרי, שהיה במצב נואש, והתפתל מיסורים, לא עלינו. וכאשר נודע לו שאפסו הסכויים לרפואתו, בקש ממכר דתי, שיאמר עליו תהלים, וכשראה שלא השתפר מצבו באפן מידי ולא הקל לו מיסוריו, גער במכרו על שלא התפלל כהגן. בודאי לא מתוך אמונה חזקה בה' יתברך ובכח התפלה דבר כך, כי בו בזמן הטיח דברים כלפי מעלה, אלא מתוך הרצון להנצל, ובאין דרך אחרת, נסה בדרך התפלה.
נמצא: הרצון הוא שמנוט את מחשבות האדם ופעלותיו, ומעור עיני שכלו מלהכיר באמת ולהתנהג על פיה. ולכן, כל צרה שאין האדם יכול להפטר ממנה, משתדל בכל עז להשכיחה ולדחותה ממחשבתו, ולדמות כאלו איננה במציאות כלל כפי שהיה רוצה. ומסבה זו, מכיון שאיננו חפצים בדין, והאימה מפניו מביאה בלבנו הרגשה בלתי נעימה, לכן משתדלים להסיח את הדעת ממחשבות הדין והרגשותיו כדי לא לפחד ממנו, מתוך אשליה, שאם נחשב על כך, המשפט אכן לא יתקים.
|
