חיצוניות מעוררת הפנימיות על ידי שנוי הרגלים למוד המוסר ותפלה, הם עצות לתקון פנימיות האדם, אך גם בעבודת אלול חל הכלל, שתנועת האיברים החיצוניים מעוררת את הפנימיים, והדרך החיצונית היא על ידי שנוי הרגלים ! להתחזק ברבוי מעשים טובים ובדקדוקי מצוות, ואפלו שאינו נזהר בהם תמיד. והנה כתבו הפוסקים, שבע ישרת ימי תשובה יש להרבות בזהירות בדקדוקי מצוות, אף באלה שאינו מקפיד עליהם בשאר ימות השנה, כגון, שלא לאכל פת של גוים (שו''ע או''ח סי' תרג). והקשה מורנו הגאון ר' אליהו אליעזר דסלר זצ''ל (מכתב מאליהו ב, עמ' 56): ''ולכאורה צריך עיון מה הענין בזה, ומה התועלת בזה, אם יודע שאחר כך לא יזהר?'' יתר על כן, האם אין במעשה כזה משום גנבת דעת המקום והבריות, שעושה מעשים שלא לפי מדרגתו האמתית? אלא אדרבא, בזה הורונו חז''ל את הדרך לתשובה, מכיון ששנוי המעשים והיציאה מהשגרה מעוררים ומזעזעים את האדם, ומשפיעים על פנימיותו להתקרב אל ה' יתברך ולשוב אליו בתשובה. עצם השנוי מההרגלים הקבועים אפלו אם זה רק בחומרות מסימות, ולו באפן זמני בלבד מוציא את האדם משלטון ההרגל, ומרכך את קשיות ערפו. כיון שהשנוי מעמיד אותו במצב חדש, שאינו משעבד לכח ההרגל, או אז קל יותר לחזר בתשובה מדרכיו הרעים שהרגל בהן. וכתב הרמב''ם (הל' תשובה פ''ב, ה''ד) וזה לשונו: ''מדרכי התשובה להיות השב... מתרחק הרבה מן הדבר שחטא בו... ומשנה מעשיו כלן לטובה ולדרך ישרה''. ויש להבין מה הוסיף הרמב''ם במה שכתב ''ומשנה מעשיו... לטובה'', הרי כבר כתב ''מתרחק הרבה מן הדבר שחטא בו''? ועוד, מה ההדגשה ''ומשנה מעשיו כלן לטובה''? ונראה שכונת הרמב''ם היא כאמור לעיל. בראשונה כתב, שהשב צריך להתרחק הרבה ממה שחטא, ואחר כך הוסיף, שאף בדברים שלא חטא ובמעשים טובים שעשה לפני התשובה, משפר אותם ומשנה את הרגליו הקודמים, והינו ''משנה מעשיו כלן לטובה''. דרך זו גם היא ''מדרכי התשובה'', כי שנוי ההרגלים שעל ידם יוצא ממצבו הקודם שהרגל בו, וממילא יוצא מהשעבוד להרגל מחזק את התשובה. יתרה מזו, כאשר אדם מצליח לשנות הרגל כלשהו, נותן לו הדבר עדוד, שאכן אפשר להשתנות, ועל ידי זה מתעורר להתקרב אל ה' בתשובה שלמה. נמצא, שמחד גיסא, בימי האלול הקדוש ברוך הוא מתקרב אלינו, ומסיע בידינו להתקרב אליו. אך מאידך גיסא טמאת החטא המטמטמת את הלב, ההרגל והשגרה וקשיות הערף, חוסמים, חס ושלום, את הסיעתא דשמיא. התפקיד המטל עלינו, הוא ליצר בנו כלי קבול לסיעתא דשמיא המיחדת הקימת בימים אלו, דהינו, אנו צריכים ליצר את האלול ! וזאת על ידי שנוי הרגלים ושפור המעשים בכל התחומים. בראש וראשונה התחזקות והתחדשות בלמוד התורה השקולה כנגד כל המצוות על ידי יגיעה ועמל במדה רבה יותר. חזוק בתפלה, שהיא מהדברים העומדים ברומו של עולם באפנים שונים: להקדים יותר לתפלה, להתפלל בקול רם, במתינות ומתוך ישוב הדעת. ועל ידי זה יתרגל שלא לזרק שם ה' מפיו מבלי להתבונן ולכון כראוי. לשבר את ה''אנוכיות'' שלו, דהינו, לא לחשב רק על עצמו, ועל מלוי מאוייו ורצונותיו, אלא לחשב על הזולת, ולדאג למלוי צרכיו הגשמיים והרוחניים כאחד, ולפחות להסביר לו פנים. ודבר גדול הוא זה, כמאמרם ז''ל (כתובות קיא.) ''אמר רבי יוחנן, טוב המלבין שנים לחברו מראה לחבר פנים צהבות ושוחקות יותר ממשקהו חלב''. רסון התאוות והרצונות, כמו שכתב רבנו יונה (יסוד התשובה): ''אל ימלא כל תאוותיו, לא במאכל ולא במשתה, וכן אמר הראב''ד... הגדר הגדול המעלה המפלא מניעח המאכלות. וכן פרש דבריו, אל יעזב לגמרי מלאכל בשר ולשתות יין, כי דיך מה שאסרה תורה. אך בעת מאכלו, ועודנו תאב לאכל, יניח ממנו לכבוד הבורא מתאוותיו, ואל יאכל ממנו כפי תאותו''. ולהתחזק בלמוד המוסר ברצינות ובהתבוננות, בהתעוררות ובהתפעלות. ובאותה מדה שננקט בכל האמצעים האלה החיצוניים והפנימיים כך נזכה לסיעתא דשמיא מרבה, שחדש זה יביא חמורה בחיינו. (שפתי חיים)

פרקי אבות א - חנות יהדות קבלה

וגייס

בית על קשר * מחשב כיס של גוף בריא&ראג * בריא ילד מחשבון &ראג * שאל את התזונאי בית טם * * כוהל * אלרגיות (מזון ) * אמינו חומצות (חלבון ) * חוסר דם * אנורקסיה הפרעת אכילה * דלקת המפרקים * מחוסן חולים * * חזה הזנה * חזה חלב בנק * נשום & ריאה בריאות * בלמוס הפרעת אכילה * * קפאין * סידן * קלוריות * סרטן * פחמימות * ילדים * כולסטרול * vכרום * קורים & שפעת * בישול רמזים * * ערך יומי אחוז (% דו) * של השיניים & דיבורי עניינים * סוכרת * חולה סוכרת כארב ספירה * חולה סוכרת מחליף * של דיאטה הפניה הכנסה * סם מזין פעולות גומלין *

יותר קל - בדוק לתוך לעבוד עקם שעות טלכומאטינג או לעבוד חלק -זמן. לא חשוב היכן או כאשר אתה עובד קח שכיח עצירות התמתח גמי מפרקים ושרירים כואבים. בקר את ה דלקת המפרקים בהמקום עבודה קטע עבור עוד תובנות. * פאס למעלה בטוח לספר הרופא