סטיה מדרך הטוב, תוצאת שרירות הלב עוד שם: צריך לדעת, כי אזהרת התורה על האומר ''בשרירות לבי אלך'', לא נאמרה על איזה אדם שיצא מדעתו השומע כל התוכחות, חי עם כל העברות, ואומר: ''שלום יהיה לי'', אלא הדברים מכונים לכל אחד ואחד מאתנו, כי בכל אחד קימת סכנה זו של ''והתברך בלבבו''. הנה אנו עומדים ימים ספורים לפני ראש השנה. שמענו את פרשת התוכחה, ודור האחרון דור השואה גם ראה בעיניו התגשמות הקללות, ובכל זאת איננו מזדעזע ! דרכו של אדם היא גם לבנות לעצמו שיטה. אף שאינו מודה בכך בפה מלא, אבל אם נוהג כן פעם אחר פעם סימן הוא שחושב עצמו שמתנהג כשורה, וזו שיטה שלו, כגון: מי שבא באחור לתפלה, או שבא ללמד רק בחלק מה''סדר'' אם עושה כן באפן חד-פעמי, נתן לומר כי אך מקרה הוא, אבל אם הוא בא באחור, וכן אתמול, שלשם ומדי יום ביומו אי אפשר לומר מקרה הוא, זוהי שיטה ! שיטה של שרירות לב כך אני רוצה, כך נוח לי ! וכך חי לו האדם בסתירות. כי לכאורה, כל בחור שבא לישיבה ללמד, מטרתו היחידה היא להפיק ממנה תועלת בתורה, בתפלה וביראת שמים. ואם כן, כיצד מתישבת זו עם המעשים שלו בפעל? הוא אשר דברנו תופעה זו היא מחלשת האדם, שמסגל לחיות עם סתירות רוצה להיות טוב, אך רוצה גם ללכת אחר שרירות לבו הכל יחד! כאמור, הדרך לתקון היא בקנית ''אזן שומעת''. על כל אחד לחזק בתוכו את הרצון הזה של בטול שרירות הלב, על ידי אזן שומעת, לקבל תוכחה. בני תורה צריכים לדעת, כי היסוד הזה, הוא הכלי להצלחה. התועלת מהישיבה ולמודיה, היא עד כמה שיש אזן שומעת. ''הבא לטהר'' ככל שיחדד יותר את ה''אזן שומעת'', כך יפיק יותר תועלת. אל יהיה כאותם אלה הסבורים שיודעים כבר כל מה שלפניהם, ובאים ללמד רק כדי להוסיף מעט למדנות, או כאחרים הסבורים שהאמת כבר מנחת בכיסם, והם אפוטרופוסים עליה. אנשים כאלו, הסותמים אזניהם בשתי אצבעות, ואינם מוכנים כלל לשמע, ודאי לא יפיקו שום תועלת מרבותיהם. הסבה שאין רוצים ללמד ''מוסר'' כי פוחדים פן ישתנו. כמו שאמר הנביא ישעיה (ו, י): ''השמן לב העם הזה ואזניו הכבד ועיניו השע פן יראה בעיניו ובאזניו ישמע ולבבו יבין ושב ורפא לו''. ופרש ר' אליהו דסלר זצ''ל (מכתב מאליהו ח''א עמ' 173), בשם הגאון רבי חיים מוולוז'ין (נפש החיים שער ב בהגה): ''הינו, שהרשע מתירא מלראות ומלשמע ומלהבין, כי אם כה יעשה, הלא ישוב ויתרפא, ובזה אינו רוצה בשום אפן''. הסרוב לשמע הוא הוא שרירות הלב, זהו פחד מהאמת, אשר בהגלותה לעין, תבטל את ה''שיטה'' שלו, את הטמטום וטמאת הלב, על כן איננו רואה מוצא אחר לעצמו אלא בצורה כזאת. דומה הוא לבת היענה המטמינה ראשה בחול, כדי שלא לראות את הרודפים אחריה. ''אזן שומעת'' היא גם ההכנה לראש השנה. ראש השנה נתן לנו מהקדוש ברוך הוא כמתנה כדי לעורר אותנו. אכן כיצד זוכים בכלי לקנין הזה? ''אמרו לפני מלכיות, כדי שתמליכוני עליכם'' (ר''ה טו) אין הכונה לאמירה גרידא, אלא זו הצריכה להביא ל''תמליכוני''. וכיצד ממליכים את הקדוש ברוך הוא? על ידי ה''אזן שומעת''! קבלת התוכחה, היסורים, שסגלתה הכנעת שרירות הלב. בימים הספורים שנותרו עד ראש השנה, צריך לנצל לקנות את ה''אזן שומעת'', וככל שהאדם יקנה יותר ''אזן שומעת'', ויכניע את שרירות הלב, כך יזכה לסיעתא דשמיא גדולה יותר ביום הדין, ויוכל להמשיך לעלות במסלה העולה בית אל.

120 חוברת התיקון הכללי - ספרי - חנות ספרי קודש