|
הבטחון השאננותי נובע מהפקרות
אומר היה הגאון הצדיק ר' יחזקאל לוינשטיין זצוק''ל: הזכרנו בליל שבת קדש, כי מחובתנו הוא לירא מאימת יום ראש השנה עצמו, לא להרגיש קרירות, רחמנא לצלן, ולא לחשב כי בנקל הוא לעבר את ראש השנה וליצא זכאי בדין, אלא לחשש ולדאג שמא נתחיב, רחמנא לצלן.
מבאר בספרים הקדושים, שעלינו להיות בטוחים בה' יתברך ביום הדין, ובצאתנו מראש השנה, עלינו להיות בשמחה, ומתר הוא להסתפר וכדומה, כי אנו בטוחים שיצאנו זכאים בדין. אמנם צריך לדעת, כי קל הוא מאד מאד שיפל האדם בטעות מרה ואימה. ונורא עלינו להזהר ממצוה זו של בטחון ושמחה ביום הדין, וקל הוא לראות, הנה יהודים פשוטי עם, שלא יגעו ולא טרחו בעבודה ויראה בימי האלול, והכנה ליום הדין, ומכל מקום, כאשר תשאלום האם יצאו זכאים בדין תשובתם בפיהם: בודאי ובודאי בטוחים אנו בזכיותינו. דומה לכך היא מדת הבטחון בה' יתברך הנה השגת מדת הבטחון עבודה קשה היא, מכל מקום, המון העם סבורים בודאות כי בעלי בטחון המה, ובוטחים הם בקדשא בריך הוא שלא יארע להם כל צער וכדומה, רחמנא לצלן מאותה מדת הבטחון, בוטחים הם בכחי ועצם ידי, ואין זה בטחון בה' יתברך כלל ועקר כן הוא בענין הבטחון ביום הדין
ועלינו לברר ולידע מנין נובעת מדה זו של בטחון, כי הלא מחשבת שטות היא לומר כי באמת בטוחים אנו, ואולי איננה בטחון כלל, אלא ''הפקרות'' היא? כי המפקר ואיננו חושש גם הוא בוטח, ויתכן כי תכונה זו, מקורה הוא בהרגשה, כי החיים והמנוחה והעולם הבא, הכל בטוחים המה לו. הנה העני וקשה היום, בודאי קשה עליו מדת הבטחון. לנגיד ולעשיר קל לבטח, כי בטוח הוא במה שבידיו. והרגשת הבטחון ביום הדין יתכן שגם היא מחמת הרגשה זו, כי נגיד הוא: חי הוא לפי מהלך הרגליו, ודומה בעיניו כי כל מעשיו הם צדקות ויראת שמים וכדומה, ומשום כך בטוח הוא שיצא זכאי ביום הדין.
אכן, נכון הוא כי צריך הוא להיות בטוח ביום הדין, אך לפני שיקנה לעצמו מדת הבטחון, עליו להרגיש עצמו בשברון ודכאון לב ופחד ורעדה מיום הדין, ורק לאחר כל זה עליו לבטח. בטחון שאין קודמתו יראה ופחד, אינו בטחון, אלא הפקרות וזלזול.
|
